לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור, הכורכת בתוכה שאלה לעניין סיווג הליך - האם ערעור בזכות או ברשות.
1. הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא פלפל) שניתן ביום 23.6.2009. במסגרת פסק-הדין נקבע כי המשיבים חבים ביחד ולחוד בסכום של 350,000 דולר עקב הפרת חוזה מתנה, וכי סכום זה יועבר לחשבון נאמנות שינוהל על-ידי המערערים יחדיו, לטובת ביצוע פעולות הנצחה נשוא עסקת המתנה. עוד נפסק כי המשיבים יעבירו לידי המערערים תוכנית לניצול הכסף למטרות הנצחה, וכי המערערים ישחררו כספים למטרות אלה. הערעור מכוון בעיקרו כנגד כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלהכריז על קיומו של הקדש, וכנגד כך שלא נקבע כי על המשיבים להשיב את מלוא הכסף שהתקבל בגין מכירת המקרקעין נשוא העסקה.
2. עם סיום הטיפול המקדמי בתיק, נקבע בו מועד דיון וניתן צו סיכומים. ביום 28.10.2010, כחודשיים וחצי לפני מועד הדיון, הגישו המערערים בקשה לתיקון הודעת הערעור - היא הבקשה שלפניי. בבקשתם מבקשים המערערים לתקן את הודעת הערעור באופן שיתאפשר להם לערער במסגרתה על החלטה מאוחרת יותר שנתן בית-המשפט המחוזי ביום 23.11.2009 - כחמישה חודשים לאחר מתן פסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת (להלן: ההחלטה המאוחרת). באותה החלטה, ביטל בית-המשפט המחוזי החלטה קודמת מיום 15.7.2009, במסגרתה נענה במעמד צד אחד ל"בקשה למתן הבהרה" מטעם בא-כוח המערערים. יצוין כי בבקשת ההבהרה, ביקש בא-כוח המערערים לקבוע כי אין מניעה ששכר-טירחתו ישולם מתוך הכספים שבית-המשפט המחוזי הורה למשיבים לשלם. בהחלטה המאוחרת מיום 23.11.2009, נענה בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיבים וביטל את ההחלטה בה נעתר לבקשת ההבהרה במעמד צד אחד, בזו הלשון:
"1. אינני סבורה שעבר המועד להגשת בקשת הביטול מכל האמור בתצהיר המבקשת.
2. אשר ע"כ ההחלטה בטלה.
3. הביטול נובע מהעדר המצאה של הבקשה במועד, מכך שלא נשלחה לתגובה, ולגופו של עניין כפי שעולה מהטיעונים, לא היה מקום 'להבהרה' מעין זו.
4. המזכירות תודיע בפקס".
בא-כוח המערערים מבקש לתקן את הודעת הערעור באופן שתכלול השגה על ההחלטה המאוחרת הנ"ל, וכן מבקש לאשר לצדדים להוסיף בעניין זה עמוד לסיכומיהם בכתב. לטענת בא-כוח המערער, רק ביום 27.10.2010 נודע לו באקראי על החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי, ולפיכך הוגשה בקשתו לתיקון הודעת הערעור ביום שלאחר מכן. לפי הנטען, יעיל יותר שההשגה על ההחלטה הנדונה תעשה כעת ולא במסגרת ערעור נפרד.
3. ביום 31.10.2010 ביקשתי מבא-כוח המערערים לבאר מהו הבסיס המשפטי מכוחו הוגשה מלכתחילה לבית-המשפט המחוזי "בקשה למתן הבהרה", ומהי דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009. בתגובתו טען בא-כוח המערערים כי ההסדר שסוכם עם המערערים לתשלום שכר-טירחתו הניח יצירתו של הקדש. מאחר שבפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נקבע סכום להנצחה שלא על דרך של הקדש, התעורר צורך "להתאים" את ההוראות החדשות באופן שיכללו את הסכם שכר-הטירחה - כך לפי הטענה - ולפיכך הוגשה לבית-המשפט המחוזי "בקשת הבהרה". עוד נטען כי מאחר ובית-המשפט המחוזי הביע דעתו כי מבחינה עניינית לא היה מקום לקבל את בקשת ההבהרה, הרי מדובר בהחלטה המסיימת את ההתדיינות ולפיכך דרך ההשגה עליה היא באמצעות ערעור בזכות. המשיבה 1 אינה מתנגדת לבקשה לתיקון הודעת הערעור. אשר למשיב 2 - בתגובתו מיום 18.11.2010 נטען כי יש לסווג את החלטתו המאוחרת של בית המשפט המחוזי כ"החלטה אחרת", באופן שהערעור בעניינה טעון רשות.
4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור להידחות. בפתח הדברים יצוין כי הבקשה שלפניי הוגשה בחלוף כמעט שנה ממתן החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה בשלב דיוני מתקדם יחסית, לאחר הגשת סיכומי הצדדים בהליך שבכותרת ובסמוך לפני מועד הדיון. עם זאת, אף אם אניח לטובת בא-כוח המערערים כי החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי לא הומצאה לידיו קודם לכן כעולה מתצהירו; ואף אם אתחשב בכך שהצדדים נכונים להגיש השלמות לסיכומיהם בטווח זמנים קצר; אין בידי להיעתר לבקשה לתיקון הודעת הערעור. הסיבה לכך נעוצה בעמדתי לפיה החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009 היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. לפיכך, לא ניתן לתקן בגינה את הודעת הערעור, ובדרך זו לזכות בעקיפין בזכות ערעור. אבאר את דבריי.
5. החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009 ניתנה לאחר מתן פסק-הדין המחוזי. כידוע, המבחן לעניין סיווג החלטות שניתנו לאחר מתן פסק-דין הוא מהותי - האם מדובר בהחלטה טפלה לפסק-הדין שקדם לה, או שמא החלטה העומדת על רגליה שלה מבחינת תוכנה או נושאה (ראו: בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד ואח', פ"ד מט(1) 299, 306-307 (1995); ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי, פ"ד נט(4) 467, פס' 11 (2005)).
במקרה דנן, המדובר בהחלטה בעלת שני חלקים: בחלק האחד, התקבלה בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, החלטה מן הסוג הנדון היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא ברשות (ראו: רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 25.7.1999); וכן: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 769 (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995)).
בחלק השני של החלטתו המאוחרת, קבע בית-המשפט המחוזי כי גם לגופו של עניין לא היה מקום להעתר לבקשת ההבהרה שהגיש בא-כוח המערערים. כיצד ראוי לסווג החלטה מעין זו? ככלל, סדרי הדין אינם מכירים ב"בקשה למתן הבהרה" שלא במסגרת הליך לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. ואולם בנסיבות המקרה דנן, בית-המשפט המחוזי נזקק לבקשת ההבהרה שהגיש בא-כוח המערערים: בתחילה, נענה לבקשה, ולאחר מכן בהחלטתו המאוחרת קבע כי דין ההחלטה להתבטל שכן ניתנה במעמד צד אחד, ולגופו של עניין לא היה מקום לתיתה. לצורך סיווג הקביעה האחרונה - ובלא לקבוע מסמרות לגבי היבטים אחרים - אני סבורה כי מבחינה מהותית ניתן להתייחס ל"בקשה למתן הבהרה" שהגיש בשעתו בא-כוח המערערים, כאל בקשה לתיקון טעות בפסק-דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו: רע"א 519/08 ח'ורי נ' עוואד, פס' 11 (לא פורסם, 19.8.2010); רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן - שותפות מוגבלת, פס' 6 (לא פורסם, 10.4.2009); עוד ראו: ע"א 8375/02 מדינת ישראל נ' גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ, פס' 5 (לא פורסם, 23.2.2003)). לגישתי, החלק השני של החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009 - קרי, החלק בו נקבע כי לגופו של עניין לא היה מקום לתת את ההבהרה שהתבקשה - שקול מבחינת סיווגו לדחיית בקשה לתיקון טעות בפסק-דין לפי סעיף 81 הנ"ל. בהתאם להלכה הפסוקה, החלטה מן הסוג האמור (קרי-דחיית בקשה לתיקון טעות) מהווה "החלטה אחרת" שהערעור לגביה טעון רשות (ראו והשוו: בש"א 2832/90 לוי נ' לוי, פ"ד מד(4) 212, 215 (1990); ע"א 1050/01 גבעת כח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' רוזנבלום, פס' 6 (לא פורסם, 24.2.2002)). לשיטתי, אותה מסקנה מתבקשת לעניין סיווג החלק השני של החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי, במסגרתו נקבע כי לא היה מקום לגופם של דברים לתת את ההבהרה שהתבקשה.
6. בהמשך לאמור עד כה, רואה אני להעיר כי החלטתו המאוחרת של בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009 לא היוותה פתיחת "חזית חדשה" בין בעל-דין לבין מי שלא היה בעל-דין פורמאלי להליך (ראו והשוו: ע"א 4930/09 מוחמד אבו נאסר נ' עו"ד חסן דבאח (לא פורסם, 7.6.2010) שם נקבע כי קיימת זכות ערעור בנוגע ל"הליך נוסף" שנפתח בין עורך-דין ללקוחו בנוגע לשכר-טרחתו, במסגרת תביעה שהתנהלה בין הלקוח לבין אחרים). בנסיבות המקרה דנן, המחלוקת בנוגע לתשלום שכר-הטרחה היא בין המערערים ובא-כוחם לבין המשיבים, קרי- בין בעלי-הדין בהליך. בהתחשב בכך, החלטתו של בית-המשפט המחוזי לפיה לא היה מקום "להבהיר" את פסק-דינו כפי שביקש בא-כוח המערערים, מהווה החלטה טפלה לפסק-הדין ולפיכך הערעור עליה הוא ברשות.
7. הנה כי כן, החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2009 על שני חלקיה, הינה "החלטה אחרת" אשר ההשגה עליה טעונה רשות. כידוע, תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינה חלה על החלטות שניתנו לאחר מתן פסק-הדין, ולפיכך ההחלטה המאוחרת מיום 23.11.2009 אינה יכולה "להיבלע" בערעור על פסק-הדין שקדם לה (ראו: רע"א 2072/99 נחום הנ"ל, פס' 5). בהתחשב בכך, ומאחר שההשגה על ההחלטה הנדונה טעונה רשות, אין מקום להתיר את תיקון הודעת הערעור באופן שיקנה למערערים זכות ערעור בגינה (ראו והשוו: ע"א 4221/98 אלמגור נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (לא פורסם, 18.11.1998); ע"א 8777/08 מריסאת נ' חסן מריסאת, פס' 3 (לא פורסם, 14.10.2009)).
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה לתיקון הודעת הערעור נדחית.
החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"ד בכסלו תשע"א (21.11.2010).